פסק-דין בתיק ת"א 42841-05

    מבוא

1. לפניי תביעת התובע, יליד 1943, מסגר עצמאי במקצועו, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 4.10.04 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1976 (להלן: "חוק הפלת"ד") .

2. הנתבעת בטחה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, את השימוש ברכב בו נהג התובע       בעת התאונה. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה ובסמוך לאחריה שולמו לתובע דמי פגיעה.

התאונה הינה תאונה "בשירות המעביד" ומשכך לא עומדת למל"ל זכות תביעה כנגד הנתבעת מכוח ס' 328 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשל"ה- 1995, (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

3. ביום 22.11.04 הגיש התובע למל"ל תביעה לגמלת נכות מעבודה, אולם זו נדחתה ע"י המל"ל בהחלטתו מיום 29.11.05, בהעדר הפרטים שהתבקשו מהתובע בשתי הזדמנויות קודמות ואשר נותרו ללא מענה. התובע לא הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה על דחיית תביעתו.

4.      ביום 15.8.05 הגיש התובע את תביעתו זו כנגד הנתבעת במסגרתה עתר למינוי מומחים רפואיים. לבקשת התובע מונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, א.א.ג, ובתחום הפסיכיאטרי. המומחים קבעו כי בגין התאונה נותרה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 22.5%.

5.      ביום 27.5.10 ניתן פסק דין חלקי שחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 295,950 ש"ח. עובר לשמיעת הראיות ביום 11.5.10, הוברר כי התובע, באמצעות בא כוחו, פעל לחידוש ההליכים במל"ל וכי הינו מצוי בעיצומן של בדיקות רפואיות מטעם המל"ל. בתום שמיעת הראיות נותרו הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לנכות את תגמולי המל"ל הרעיוניים. משכך, הוסכם כי לכשימוצו הליכי המל"ל וככל שצד יבקש כי "... ביהמ"ש יכריע במחלוקת..." - תוגש בקשה לבית המשפט. כן הוסכם כי יוקפא בידי הנתבעת סך של 148,389 ש"ח שהינו סכום השווה לגמלאות המל"ל הרעיוניות בהתאמה לנכויות שנקבעו ע"י מומחי ביהמ"ש וכן דמי הפגיעה.

6.      ועדה רפואיות במל"ל קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 19.25% ובסמוך לאחר יום 1.6.10 שולם לתובע מענק נכות בסכום של 10,879 ש"ח. המענק שולם לתובע בהתאם לסעיף 107 (א)  לחוק הביטוח הלאומי המורה כדלקמן:

"(א)... נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה".

7.      עתה, חלוקים הצדדים בשאלה האם יש לנכות את סכום המענק שקיבל התובע בפועל לאחר, שבין היתר, הופחתו ממנו סכומים בשל הגשת תביעתו באיחור, או סכומים גבוהים יותר כטענת הנתבעת.

8.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות הנתבעת

9.      אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

·        יש לנכות את מלוא גמלאות המל"ל הרעיוניים לפי הנכויות בשיעור של 22% כפי שנקבעו לתובע ע"י מומחי בית המשפט בסך כולל של 140,703 ש"ח בצירוף ריבית על תשלומי העבר, כפי שנקבע בחוות דעתו של האקטואר שי ספיר;

·        לחילופין, באיחור בהגשת התביעה לנכות למל"ל שהוגשה ביום 8.7.09 פעל התובע בחוסר תום לב וגרם לנתבעת נזק ומשכך, יש לנכות את מענק הנכות שהיה צריך להשתלם לתובע ע"י המל"ל לפי נכות בשיעור של 19.25%, (על פי קביעת המל"ל), וקצבה חודשית בסך 1,316 ש"ח אותה יש לכפול ב-43 חודשים לפי ס' 107 לחוק הביטוח הלאומי ולא ב-12 חודשים כפי שחושב ע"י המל"ל;

·        בסיס ההכנסה הרבע שנתי לחישוב המענק הינו 20,507 ש"ח הנגזר מהכנסתו השנתית של התובע לשנת 2003 כפי שדיווח למל"ל;

·        לחילופין, ככל שתדחה טענת הנתבעת בדבר בסיס השכר - יש לשנות בהתאמה את הבסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע כפי שנקבע בפסה"ד החלקי;

·         לסיכום: יש לחשב את המענק לפי בסיס שכר של 20,507 ש"ח ולא 8,583 ש"ח כפי שחושב ע"י המל"ל ולכפול ב-43 חודשים ולא ב-23 חודשים כפי שחושב ע"י המל"ל, בהתאם לס' 107 סיפא לחוק הביטוח הלאומי;